מחזה לשני שחקנים והמון כיסאות.
זוג זקנים, שומרים על מגדלור הניצב על אי בים, זה כבר למעלה מ 75 שנים. למסיבת סיום משימתם הם מזמינים את כל המי ומי שיש להם ידע או רכוש. והם אכן מגיעים. מאחרון האזרחים ועד להוד מלכותו הקיסר
כשהאופק זומם להתקרב, יש לעלות אל המגדלור שבים, כדי לדחוק את האופק לאחור.
והרי אין כל טעם בכך. שכן האופק ימשיך להתקרב עד שיתפוס אותך בקצה האף. אז מה הטעם בכל זה?
איז'ין יונסקו המחזאי, חווה את מלחמת העולם השנייה בצרפת הכבושה. המראה שהציב התיאטרון שלו אל מול פני העולם,
שיקפה תמונה של אבסורד מחלט. ולכן כתיבתו המחזאית יצרה זרם תיאטרוני שמכונה תיאטרון האבסורד.
האם המראה מעוותת או שמא זה העולם? ליונסקו דעה ברורה. אבסורדיים הם החיים המתנהלים במסלולי
שגרה זעיר בורגנית בהם מושך האדם את עגלת חייו חסרי המעוף.
מאת: איז'ין יונסקו // נוסח עברי ובימוי: אילן תורן // עיצוב תפאורה ותלבושות: דורותה ביאלס //
עיצוב תאורה: יחיאל אורגל // צילום: יונתן שוורץ // שחקנים: אילן תורן ודורותה ביאלס
להזמנת המופע + מפגש עם האמנים אפשר ליצור איתנו קשר. ניתן גם לשלב אותו ביום תיאטרון לסטודנטים ,קבוצות וועדי עובדים.
